פריצת דיסק כתאונת עבודה 

חסן אבו סליטה עבד משך שמונה שנים כנהג ומחלק משקאות בחברת קוקה-קולה.

במסגרת עבודתו הרגילה עסק אבו סליטה גם בפריקת סחורה ממשאיות.

באחד הימים, בעת פריקת סחורה, חש אבו סליטה כאבי גב. לאחר שבועיים אובחנה אצלו פריצת דיסק.

בכרטיסו הרפואי של אבו סליטה, היה רשום, כי עוד לפני אירוע פריצת הדיסק, משך למעלה מתשע שנים, הוא סבל מכאבי גב תחתון.

אבו סליטה פנה למוסד לביטוח לאומי ותבע כי זה האחרון יראה בהופעת כאבי הגב ופריצת הדיסק תאונת עבודה.

נקדים ונבהיר כי על פי הפסיקה, תאונה נחשבת כתאונת עבודה, במסגרת ביטוח נפגעי עבודה, כאשר מתקיים אחד משלושה מצבים:

האחד, אירוע עובדתי פיזי, המתרחש בעבודה בפתאומיות, בנקודת זמן ברורה וגורר עמו תוצאה מיידית ונראית לעין. בגדרו של אירוע כזה באים המקרים הקלאסיים של חבלה פיסית הנגרמת עקב אירוע לא שגרתי (כגון: החלקה, כוויה, התפוצצות וכיוצ"ב). זו תאונת עבודה במובנה הקלאסי.

השני, שורה של פגיעות זעירות הקורות לאורך זמן, שכל אחת כשלעצמה היא מעין "תאונה" בזעיר אנפין, שאינן ניתנות למיקום בנקודה מסוימת על ציר הזמן והמקום וכמוהן כטיפות מים החוצבות בסלע, המצטברות כדי הפגיעה ממנה סובל העובד. זוהי תורת המיקרוטראומה.

השלישי, אירוע הבא על רקע קונסטיטוציונלי הפורץ בהקשר לתקרית בעבודה. על העובד להוכיח "אירוע חריג" בעבודה שגרם להתפרצות המחלה במועד שהתפרצה, על מנת שניתן יהא לייחס את התפרצותה לעבודה דווקא ולראות בה תאונת עבודה.


המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו של אבו סליטה וקבע כי האירועים שהובילו לפריצת הדיסק לא נכנסים לאף לא אחד משלושת המצבים.

המחלוקת בין הצדדים הגיעה להכרעת בבית הדין הארצי לעבודה.

השופטים בבית הדין הארצי לעבודה מינו את פרופ' יואל אנגל, מנהל היחידה לכירורגית יד בבית החולים תל-השומר, כמומחה יועץ רפואי לבית הדין.

פרופ' אנגל ציין כי אבו סליטה סובל מפריצת דיסק באזור עמוד השדרה המתני, אך קשה להעריך אם הממצא היה קיים עוד לפני כן. פריצת דיסק מואצת, או נגרמת, הוסיף המומחה, על ידי פעילות פיסית קשה, בייחוד אם זו נעשית רחוק ממרכז הכובד של הגוף, או בזמן טעינת או פריקת סחורה.

ביום בו חש אבו סליטה כאבי גב, קבע נשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופט סטפן אדלר, לא התרחש כל אירוע מיוחד בעבודתו של אבו סליטא, שניתן לקשור אותו להופעת הכאבים. מכאן שלא אירע כל אירוע תאונתי בגינו ארעה פריצת הדיסק.

אבו סליטה גם לא השכיל להקים תשתית עובדתית לשם יישום תורת המיקרו-טראומה. מחלת הגב ממנה סבל אבו סליטה התפתחה במשך שנים, אולם לא הונחה תשתית עובדתית לגבי השאלה כיצד הורם המשא, אילו חפצים הורמו ומה משקלם, כמות החפצים שהורמו, האם אבו סליטה הרים את החפצים לבד או בעזרת פועל נוסף וכו'. המומחה הרפואי לא הזכיר בחוות דעתו פגיעות זעירות חוזרות ונשנות במהלך הרמת המשא הרגילות.

על יסוד האמור לעיל פסק הנשיא אדלר, הופעת כאבי הגב ואירוע פריצת הדיסק אצל אבו סליטה, אינם מהווים תאונת עבודה, המזכה בתשלומים מכוח חוק הביטוח הלאומי.

השופטים יצחק אליאסוף ויגאל פליטמן וכן נציגת הציבור, הגב' הלביץ הצטרפו בהסכמה לפסק דינו של הנשיא אדלר.

נציג הציבור, מר ליברמן, הצטרף אף הוא לדעתו של הנשיא אדלר, תוך שהוסיף את דעתו, כי חוות דעתו של המומחה הרפואי לא סייעה לפיזור הספקות האם קיים קשר סיבתי בין עבודתו של אבו סליטה לבין הופעת כאבי הגב ופריצת הדיסק. כל שניתן לומר הוא שאין לשלול את האפשרות שפריצת הדיסק ארעה תוך כדי עבודתו של אבו סליטה ובגינה. חזקה היא כי קיים קשר סיבתי בין הרמת משאות לבין תאונה בגב, אולם דווקא אצל עובד שעיסוקו הרגיל בהרמת משאות, דוגמת אבו סליטה, חזקה זו נחלשת. לכן אין די במסקנת המומחה הרפואי שלא ניתן לשלול קשר סיבתי, כדי להוכיח קיומו של קשר סיבתי.

מסמך 179